צום גדילה
צום גדליה (או צום גדליהו) הוא יום תענית ביהדות החל בג' בתשרי
יום לאחר ראש השנה (אם יום זה חל ביום שבת - כ-31.9% מהשנים - הצום נדחה ליום המחרת). צום זה הוא אחד מארבעת הצומות לזכר חורבן בית המקדש. הצום נקבע לציון רצח גדליהו בן אחיקם, נציב יהודה בימים שלאחר חורבן בית המקדש הראשון, בתחילת המאה ה-6 לפנה"ס. מותו סימל את סופו המוחלט של היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת בית ראשון.
הופעת הצום במקורות
ההתייחסות הראשונה לצום גדליה היא בתנ"ך, בספר זכריה[2], שם מוזכר "צום השביעי". הכוונה היא לצום בחודש השביעי, הוא תשרי בספירה המקובלת המתחילה את השנה בניסן[3]. בגלל ההקשר בפסוקים, בהם מדובר על צומות החורבן, לא ייתכן שמדובר שם על יום הכיפורים (שחל גם הוא בתשרי).
בתלמוד הבבלי, מסכת ראש השנה, נאמר: ”צום השביעי, זה ג' בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם. ומי הרגו? ישמעאל בן נתניה הרגו. ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו.“
אצל הקראים אין צום גדליה והצום השביעי של זכריה מתייחס לצום של כ"ד בתשרי, המוזכר בנחמיה ואשר נועד לכפר על תופעת נישואי הנשים הנוכריות. בצום זה, הקראים מקיימים וידוי חרטה וזיכרון לכריתת האמנה לאחר שבעים שנות גלות.
מותו של גדליה
לאחר כיבוש ממלכת יהודה בידי הבבלים, הוגלה רוב העם היהודי, ובמיוחד נכבדי העם, לבבל, ואילו בארץ נשארו מעטים מדלת העם, ששימשו כורמים ויוגבים. נבוכדנצר השני, מלך בבל, הציב את גדליה בן אחיקם לשליט על שארית הפליטה אשר נותרה בארץ יהודה. גדליה אסף והנהיג את כל פליטי החורבן, ושכנע את יושבי יהודה לאסוף את היבולים, ואף קיבל גיבוי מירמיהו הנביא שהצטרף אליו למצפה.
כפי שמתואר בספר ירמיה, גדליה נרצח בידי קבוצת יהודים בהנהגת ישמעאל בן נתניה, שהיה נצר לשושלת המלוכה. הוא הוזהר על הצפוי להתרחש מפי נאמניו, מפקד הצבא יוחנן בן קרח ואנשיו, שהזהירו אותו מפני ישמעאל. יוחנן אף ביקש כי גדליה יקדים להורגו בפעולת מנע, אך גדליה לא האמין לו וסירב להצעתו. גדליה נרצח כשישב במצפה (כנראה נבי סמואל של היום), ואיתו נטבחו גם תומכיו ואף החיילים הבבליים שהיו מוצבים שם. הרצח, שנעשה בעיצומה של סעודה שערך גדליה לישמעאל בן נתניה ואנשיו, נעשה בהכוונת בעליס מלך עמון.
ברצח גדליה בא הקץ לקיומה של אוטונומיה יהודית כלשהי בארץ ישראל לאחר חורבן הבית הראשון. הרצח גרם לדלת העם תחת ממשלתו של גדליה בן אחיקם להתפזר. מקצתם ירדו למצרים, מחשש לתגובת הבבלים. בכך הושלם חורבן הבית הראשון, ולא נותרה כל ריבונות יהודית בארץ ישראל למשך שבעים שנה, עד ימי שיבת ציון.
מועד רצח גדליה
ישנה מחלוקת במסורת היהודית בשאלה האם גדליה נרצח ב-ג' בתשרי, או שנרצח ב-א' בתשרי והצום נדחה למעשה לאחר ראש השנה מפני שאי אפשר לקבוע צום ביום חג.
הלכות הצום
הצום מתחיל בעלות השחר ומסתיים בצאת הכוכבים.
הצום נחשב לאחד מצומות החורבן.
התפילות
עקב נפילת תאריך הצום בעשרת ימי תשובה, התפילה של צום גדליה היא אחת מהתפילות הארוכות והמסובכות שבימי החול במהלך השנה.
בקהילות הספרדים, מוסיפים סליחות של תענית אחרי חזרת הש"ץ של שחרית בתוך סדר התחנון, בנוסף על הסליחות הרגילות שבין ראש חודש אלול ליום הכיפורים; ואצל האשכנזים, אומרים סליחות רגילות של עשרת ימי תשובה (קודם תפילת שחרית) הכוללים כמה פיוטים הדנים בענייני צום גדליה. מנהג חסידי חב"ד לומר סליחות בתוך סדר תחנון לאחר נפילת אפיים, כבשאר תעניות ציבור.
בפסוקי דזמרה מוסיפים "ה' הוא האלוקים" כבכל עשרת ימי תשובה, ולאחר ישתבח מוסיפים את מזמור שיר המעלות ממעמקים.
מלבד שבע ההוספות של עשרת ימי תשובה בתפילת שמונה עשרה, מוסיפים גם את תפילת עננו (האשכנזים בתפילת מנחה בלבד).
לאחר תפילת עמידה, מוסיפים את תפילת אבינו מלכנו.
קוראים בתורה את פרשת "ויחל משה" שחרית ומנחה. לאחר קריאת התורה במנחה נהגו בני אשכנז לקרוא במנחה את הפטרת דרשו ה' בהמצאו, העוסקת בקריאת ה' אל העם (על ידי הנביא ישעיהו) לחזור בתשובה. אך בקרב בני עדות המזרח נחלקו הדעות, ברוב הקהילות לא נהגו להפטיר, וישנם קהילות, בעיקר יוצאי צפון אפריקה, שנהגו להפטיר 'דרשו ה' בהמצאו'.
למנהג הספרדים מוסיפים לאחר שיר של יום את מזמור "אלהים אל דמי לך", ובמנחה לאחר למנצח בנגינות מוסיפים את מזמור "תפילה לעני כי יעטוף".
באדיבות ויקיפדיה