יום הזיכרון לחלְלי מערְכות ישראל וּלחללי פעולות האיבה, המכונה בקיצור גם "יום הזיכרון", הוא יום זיכרון לאומי במדינת ישראל להנצחת זכרם של חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה לאורך כל שנות היישוב החדש בארץ ישראל. מועד זה חל בתאריך ד' באייר, יום לפני יום העצמאות, באופן שנועד, על פי ההשקפה הרווחת, להזכיר את מחיר הקמת המדינה ושמירת קיומה.

החל משנת 1951 שימש יום זה להנצחת זכרם של חללי מערכות ישראל, ובשנת 1963 נקבע ייעודו זה בחוק יום הזיכרון לחללי מלחמת הקוממיות וצה"ל. בשנת 1998 החליטה ממשלת ישראל להוסיף ליום הזיכרון את הנצחת חללי פעולות האיבה.

​

קביעה רשמית של יום הזיכרון
מלחמת העצמאות נסתיימה בסמוך ליום העצמאות הראשון ב-1949, ובשנה זו נערכו אזכרות לחללי קרבות מרכזיים בהם היו נופלים רבים ביום הקרב. כן התקיימו אזכרות מרכזיות בערים לכל נופלי העיר או האזור, דוגמת יום הזיכרון בחיפה ב-30 במרץ 1950 שהיה יום שחרור חיפה. בדומה לכך, קבעו בחיל האוויר יום זיכרון לחללי החיל בי"א באייר. זכר החללים הועלו גם באזכרות שהתקיימו ביום העצמאות הראשון.

בקרב המשפחות השכולות עלתה בקשה לקיים יום זיכרון מרכזי לכל חללי המלחמה.[ קיום האזכרות לצד החגיגות היה קשה מבחינה רִגשית, והיו מהמשפחות השכולות שחשו שלא מכבדים את קרוביהם בצורה נאותה, ולכן דרשו לייחד יום מיוחד לזכר הנופלים.

פחות משבועיים לפני יום העצמאות השני, באפריל 1950, הוצאה פקודת מטכ"ל הקובעת את ד' באייר, יום לפני יום העצמאות, כיום הזיכרון לחללי צה"ל, ושלא יתקיימו אזכרות צבאיות באף יום אחר. באותה שנה, מאחר שיום ה' באייר חל בשבת, הוקדם יום הזיכרון ליום חמישי ויום העצמאות נדחה ליום ראשון. הפקודה קבעה את סדרי היום ואת אופי הטקסים שיתקיימו בבתי הקברות הצבאיים של מדינת ישראל. בריאיון לערוץ 2 שנערך בשנת 1994 אמר הרב גורן כי קביעת המועד בצמוד ליום העצמאות נעשתה במקרה. לטענתו, במשך כל השנה השנייה למדינה נדחה מועד קביעת היום שוב ושוב, וכאשר יום העצמאות התקרב, הבחין הרב כי לא נקבע ליום הזיכרון מועד, ומכיוון שלא נשארו ימים, הוצמד יום הזיכרון ליום העצמאות. לדבריו, רק מאוחר יותר ניתנה לדבר הפרשנות המקובלת, שעצמאות המדינה קשורה קשר הדוק לדם הנופלים.

ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון, הקים בתחילת 1951 מועצה ציבורית להנצחת הנופלים, וזו המליצה, בהתאם למה שהונהג על ידי צה"ל בשנה הקודמת, לקיים את יום הזיכרון בצמוד ליום העצמאות. המלצת המועצה אף העמיקה את הצמידות, וקבעה שכאשר יום העצמאות יוצא בשבת, ידחה יום העצמאות ליום שני, ויום הזיכרון יהיה בצמידות אליו ביום ראשון, בניגוד למה שהונהג בשנת 1950, אז יום העצמאות הוחג ביום ראשון ויום הזיכרון הוקדם ליום חמישי ולא היה צמוד ליום העצמאות.

​

מנהגים ותקנות ליום הזיכרון

גרסה ישנה של מדבקת דם המכבים משנותיה הראשונות של מדינת ישראל.

בימים שלקראת יום הזיכרון מציבים חיילי צה"ל דגלון של מדינת ישראל על קברו של כל אחד מחללי צה"ל בבתי הקברות ברחבי הארץ. הרמטכ"ל מציב דגלון שכזה על קברו של החלל האחרון שנקבר עד אותו מועד בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.
סמוך ליום הזיכרון מקבלות משפחותיהם של חללי מערכות ישראל איגרת משר הביטחון בתוך מעטפה המעוצבת במיוחד ליום זה, וכן מתנה צנועה (לרוב – ספר על ארץ ישראל).

בערב יום הזיכרון נסגרים מקומות הבילוי, כגון מסעדות, בתי קפה ובתי קולנוע. גם חנויות ומוסדות ציבור אשר בימים כתיקונם פתוחים בשעות הערב, נסגרים בערב יום הזיכרון בשעות אחר הצהריים המאוחרות.
רבים נוהגים להדליק בביתם נר זיכרון, הדולק לרוב מערב יום הזיכרון ועד סופו. מוסדות ציבור רבים נוהגים להציב בכניסה למבנה מנורה גדולה בדמות שלהבת אדומה, כסמל ארגון יד לבנים.
רבים נוהגים לפקוד את בתי העלמין הצבאיים ואת טקסי הזיכרון. כמו כן, רבים פוקדים את בתי יד לבנים ביישובים השונים, בהם ניתן לעיין בספרי הנצחה לזכר החללים.
רבים מאזרחי המדינה, ובפרט אלה המבקרים בבתי העלמין הצבאיים ובטקסי הזיכרון השונים, נוהגים ללבוש חולצה לבנה ביום הזיכרון.
סמלו של יום הזיכרון הוא פרח דם המכבים, הצומח על פי האגדה בכל מקום בו נפלה טיפה מדמם של המכבים. משרד הביטחון מנפק מדבקות עם תמונת הפרח והן מחולקות בטקסי הזיכרון ונענדות על דש הבגד. מנהג זה נוצר בהשראת מדינות חבר העמים הבריטי, בהן נהוג בחודש נובמבר לענוד פרחי פרג מנייר או פלסטיק על דש הבגד. המנהג התפתח שם לאחר מלחמת העולם הראשונה, בהשראת השיר "בשדות פלנדריה".
לקראת יום הזיכרון מנפיק השירות הבולאי את בול יום הזיכרון.

משרד הביטחון מעניק למשפחות השכולות את סיכת יום הזיכרון, שבה משולבים דגל ישראל, אבוקת זיכרון ושני סרטים שחורים שעליהם המילה "יזכור".
השידורים באמצעי התקשורת בערב היום וביום הזיכרון עצמו מוקדשים להצגתם של כתבות וסרטים העוסקים בנופלים ובהתמודדות עם השכול ובתכנים עלילתיים ודוקומנטריים על מערכות ישראל. ערוצי תקשורת אשר אופיים לא מאפשר הצגת תכנים אלו, לא משדרים ביום זה.
הקרנת שמות הנופלים: מדי שנה נפתח ביום הזיכרון "ערוץ שמות הנופלים" המשדר לאורך כל יום הזיכרון את שמותיהם של החללים לפי תאריך נפילתם החל משנת 1851 (הנחשבת על פי המוסד לביטוח לאומי) ו-1873 (הנחשבת על פי משרד הביטחון) כתחילת ההתחדשות של היישוב העברי בארץ ישראל ומניין הנופלים נספר החל משנה זו. 
אירועי יום הזיכרון
ערב יום הזיכרון

ערב יום הזיכרון נפתח בטקס המתקיים בבית יד לבנים בירושלים בשעה ארבע אחר הצהריים. עם שקיעת החמה מורדים דגלי ישראל במוסדות הציבוריים ברחבי המדינה לחצי התורן. בשעה שמונה בערב נשמעת ברחבי הארץ צפירת זיכרון בת דקה אחת, המתחילה רשמית את אירועי יום הזיכרון.

טקס מרכזי, הנפתח מיד לאחר צפירת הזיכרון, נערך ברחבת הכותל בירושלים בהשתתפות נשיא מדינת ישראל, הרמטכ"ל ובני המשפחות השכולות, ובו מודלקת אבוקת זיכרון על ידי נשיא המדינה ביחד עם בן או בת למשפחה שכולה. במהלך האירוע נושאים דברים נשיא המדינה והרמטכ"ל ונאמרת תפילת אל מלא רחמים. במקביל אליו מתקיימים טקסי זיכרון במרבית היישובים בארץ. אחד מהטקסים הגדולים נערך על ידי ארגון "זוכרים" בהשתתפות משרד הביטחון, המוסד לביטוח לאומי ועיריית ירושלים.

טקס הזיכרון לנופלים בשירות החוץ מתקיים בערב יום הזיכרון במשרד החוץ בירושלים, במעמד שר החוץ, משפחות הנופלים, עובדי משרד החוץ ונציגי הסגל הדיפלומטי המוצבים בישראל.

בחלק מהיישובים נוהגים לערוך בערב יום הזיכרון, לאחר הטקס הרשמי, ערב שירי לוחמים ושירי זיכרון, כגון האירוע "שרים בכיכר" הנערך בכיכר רבין בתל אביב.

יום הזיכרון

ביום הזיכרון, בשעה 11 לפני הצהריים, נשמעת ברחבי ישראל צפירת דומיה בת שתי דקות, שלאחריה מתקיימים טקסי זיכרון בכל בתי הקברות הצבאיים. טקס האזכרה הממלכתי המרכזי מתקיים בהיכל הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל, השוכן בבית הקברות הצבאי בהר הרצל, בנוכחות נציגי מדינות זרות, נשיא המדינה, ראש הממשלה והרמטכ"ל. בשעה 13:00 נערך בנוכחות אנשי ציבור אלה טקס האזכרה הממלכתי לחללי פעולות האיבה, ברחבת אנדרטת חללי פעולות האיבה שבהר הרצל בירושלים.

בטקסים בבתי הקברות הצבאיים נוהגים להוריד את הדגל לחצי התורן, לומר תפילת קדיש ולקרוא תפילת "יזכור" מיוחדת ליום זה. נישא נאום של נבחר ציבור, חזן קורא את תפילת "אל מלא רחמים" בגרסה לזכר חללי מערכות ישראל, מניחים זרים ברחבת האנדרטה מטעם מוסדות וארגונים שונים ומסיימים לרוב במטח ירי כבוד של חיילי צה"ל.

אירועים נוספים מתקיימים באנדרטאות השונות, בבתי יד לבנים, במוסדות חינוך, בבסיסי צה"ל, באתרי זיכרון ובמוסדות ציבור. בטקסים אלו נוהגים להציג מסכת בזמר ובקטעי קריאה לזכר הנופלים.

מיום הזיכרון ליום העצמאות
טקס הדלקת המשואות, שנערך ברחבת הר הרצל, חותם את אירועי יום הזיכרון ומתחיל את חגיגות יום העצמאות. בעבר, בנוסף לצפירה המושמעת בערב היום ובבוקרו במהלך טקסי הזיכרון, נהוג היה להשמיע צפירה שלישית לציון תום יום הזיכרון ותחילת יום העצמאות. ביקורת על המעבר החד שגרמה צפירה זו בין תוגת היום לחגיגות העצמאות, הביאה לביטול הנוהג בתחילת שנות ה-80. בשנים האחרונות הועלתה הצעה של חלק מהמשפחות השכולות לבצע הפרדה של יום אחד בין מועד יום הזיכרון ויום העצמאות על מנת למתן את המעבר מיגון לשמחה, בעוד חלק אחר מהמשפחות מתנגד לכך, בטענה שהיום הזה מיועד לציבור ולא למשפחות.

זכר חללי פעולות האיבה
בתחילת שנות ה-2000 החליטה הממשלה שגם חללי פעולות האיבה יוזכרו ביום זה, תוך הפרדה בין טקס הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל לטקס הזיכרון לחללי פעולות האיבה. המחלוקת בשאלות אלה עודנה נמשכת.

את הגישה שיש לאחד איחוד מלא בין כל החללים מייצגים, למשל, שלושה אבות שילדיהם נרצחו בפיגוע התאבדות, האומרים:

מדוע המדינה בוחרת להתייחס לילדינו כאל חללים "אחרים"? למה חללי הטרור אינם כלולים באתוס הלאומי של המדינה שקראה להם לחיות חיי שיגרה, חיים נורמליים בנסיבות לא נורמליות? מדוע מדינה, המתגאה בכל הזדמנות שהטרור לא מכריע אותה, נוטשת את חלליה לאחר שנפלו במערכה? ומה עם אחדות העם, אחדות הדם? ההפרדה הזו, שמלווה אותנו מדי יום ביומו, צורמת ביום הקשה הזה יותר מתמיד. הגיע הזמן לומר במפורש כי נפתח יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, הכולל בתוכו גם את חללי הטרור.

דוגמה לדעה המנוגדת מופיעה בדבריו של אסא כשר, אב שכול שבנו (יהורז) נהרג בעת טיול בסיני:

אי אפשר להשוות את האדם שהיה לוחם למי שמטייל ברחוב וטרוריסט נפשע שם לו פצצה שגרמה לו למות. הוא לא התנדב להסתכן, הוא לא התנדב לשרת, הוא לא היה במסגרת של מסירת כל זמנו ומרצו ומחשבותיו להגנה על המדינה ועל האזרחים שלה. הוא נמצא במסגרת אחרת ולכן מגיע לו יחס אחר.

הזיכרון תמיד יהיה יום לפני יום העצמאות נשמר, ואף היווה עילה להזזת יום העצמאות מיום שני ליום שלישי כדי שערב יום הזיכרון לא יחול במוצאי שבת.

​

באדיבות ויקיפדיה